סואעד נ' הפנתר חברה לשליחויות והובלות בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס של 13,439 ₪ שעניינה נזקים שנגרמו לרכבו של התובע, רכב מסוג הונדה סיוויק, שנת ייצור 2001 (להלן "הרכב"), עקב תאונת דרכים מיום 1.10.2009.

התובע הינו הבעלים של הרכב ומי שנהג בו בזמן התאונה. הנתבעת מס' 1 (להלן "הנתבעת") היתה, בזמנים הרלוונטיים לתאונה, הבעלים של הרכב השני המעורב בתאונה ואשר היה נהוג ע"י מר דוידה יונתן (להלן "נהג הנתבעת"). הנתבעת מס' 2 היא חברת הביטוח המבטחת את הנתבעת.

נסיבות אירוע התאונה תוארו בכתב התביעה בזו הלשון "תוך כדי נסיעתי ברכבי רכב צד שלישי נמצא בכיכר במהלך סיבוב, הרכב שלי נמצא כמובן בחניה בצד הכביש, התחלתי לנסוע פתאום רכב צד שלישי שסיים את הסיבוב ופתאום נכנס ברכבי בעוצמה רבה וגרם לנזק בחלק קדמי שמאלי".

הנתבעים בתורם טענו כי התאונה אירעה, עת יצא התובע מחניה המקבילה לכביש מצד ימין, מבלי לתת זכות קדימה לרכבם הנוסע ישר, ופגע ברכבה של הנתבעת.

כבר כאן, אפנה לתיאור התאונה כפי שהובא בטופס ההודעה על התאונה, אשר נחתם ביום התאונה (להלן: "טופס ההודעה") לפיו "רכב צד שלישי נמצא בכיכר במהלך הסיבוב. הרכב שלי נמצא במצב חניה, בצד הכביש התחלתי לנסוע, פתאום רכב צד שלישי שסיים את הסיבוב ופתאום נכנס ברכבי בעוצמה רבה וגרם לנזק בחלק הקדמי שמאלי".

שמעתי את הנהגים המעורבים בתאונה, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה. בנוסף, שמעתי את עדות אביו של התובע, אשר נסע עמו ברכב בזמנים הרלוונטיים לתאונה.

בדיון מסר התובע גרסה שונה מזו המופיעה בכתב התביעה, וטען כי בעת שחנה רכבו בצד ימין של הכביש, הוא הבחין ברכבה של הנתבעת נוסע בסיבוב בכיכר במרחק 50-60 מטר. הוא יצא מהחנייה לאחר שהסתכל במראה, נהג הנתבעת ניסה לעקוף אותו ולאחר שהתחיל בעקיפה, רכב אחר הופיע ממול, כנראה הפתיע את נהג הנתבעת והביא לפגיעת רכבו של זה ברכבו של התובע.

בחקירתו הנגדית, טען התובע כי התאונה אירעה לאחר שכבר יצא ממקום החנייה והרכב שלו 'התיישר'.

אביו של התובע הדגים את אופן אירוע התאונה בעדותו, וטען כי רכב הנתבעת פגע ברכב התובע כאשר רכבו של האחרון סיים את היציאה מהחניה וכבר התיישר. האב נשאל כמה זמן עבר מאז יציאתו של התובע מהחניה ועד שאירעה התאונה והשיב "לא יודע. דקה, שנייה, אי אפשר לתאר".

מנגד, נהג הנתבעת חזר על גרסתו בכתב ההגנה. הוא העיד כי הוא נסע ישר, התובע היה בחנייה, הוציא את הכנף שלו החוצה ואז אירעה התאונה. הנ"ל הכחיש כי הוא נסה לעקוף את התובע וכי הוא נסע במהירות, תוך שהדגיש כי התאונה אירעה לאחר הכיכר וממילא לא יכל לנסוע במהירות. נהג הנתבעת הוסיף כי סוכן הביטוח של התובע התקשר אליו באופן אישי והודיעו כי אין לתובע ביטוח מקיף.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצירופיהם, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והתרשמתי באופן בלתי מקצועי מעדותם, ולאחר שבחנתי את התמונות שהוצגו לעיוני, נחה דעתי לדחות את התביעה; אלה נימוקיי לכך בתמצית :

א.ראש וראשון אציין כי גרסתו של התובע ביחס לנסיבות אירוע התאונה לא היתה עקבית, שכן ניכר הדבר כי הגרסה המתוארת בכתב התביעה – גרסה המבוססת על זו שפורטה בטופס ההודעה – שונה מהגרסה שהובאה מפי התובע בדיון.

מעדותו של התובע ואביו בפני ניתן להבין כי הסיבה לאירוע התאונה, לשיטתם, הינה העקיפה שביצע נהג הנתבעת, אלא שאותה עקיפה כלל לא זכתה להתייחסות הן בכתב התביעה והן בטופס ההודעה. כאמור, כתב התביעה התבסס על האמור בטופס ההודעה ואם אירעה התאונה כפי שתיארה התובע באולם ביהמ"ש, יש להניח כי אותה "עקיפה" של נהג הנתבעת היתה מאוזכרת בטופס ההודעה. הדברים נאמרים בעיקר לאור העובדה כי טופס ההודעה מולא ונחתם ביום התאונה ולגרסה ראשונית זו מטעמו של התובע, יש ליתן משקל רב.

ב.בתיאורו לאירוע הן בכתב התביעה והן בביהמ"ש, הדגיש התובע כי הוא יצא בזהירות מהחניה לאחר שהסתכל בראי, והבחין ברכבו של נהג הנתבעת הנמצא במהלך נסיעה בכיכר. שימת דגש זו על אופן יציאתו מהחנייה, אינה מתיישבת עם טענתו כי התאונה אירעה לאחר שהוא כבר התיישר ובשל העקיפה המסוכנת של נהג הנתבעת, ויש בה כדי ללמד דווקא, באופן פרדוקסאלי, כי התאונה אירעה כפי שתיארה הנתבע, שכן מדוע טרח התובע לשלול רשלנות שקשורה ביציאתו מהחנייה אם התאונה אירעה, לאחר שהשלים את היציאה, בשל עקיפה מסוכנת שביצע נהג הנתבעת ?!.

ג.התובע השתמש בכתב התביעה במלים "התחלתי לנסוע". אם הכוונה היתה לנסיעה לאחר שהרכב התיישר (לאחר שכבר השלים את יציאתו מהחנייה והרכב לא היה בזווית על המדרכה) אזי ברור שעל פי הגרסה בכתב התביעה, הפגיעה היתה צריכה להיות בחלק האחורי של הרכב ולא בחלק קדמי שמאלי שלו.

ואם הכוונה היתה כי הוא התחיל לנסוע ביציאה מהחנייה, אזי ברור שגרסה זו תואמת את גרסתו של הנתבע דווקא, לפיה התאונה אירעה תוך כדי יציאתו של הנתבע מהחנייה.

ד.מנגד, וככל שהתאונה אירעה כגרסתו המאוחרת של התובע, היינו לאחר נסיון העקיפה של נהג הנתבעת, הרי שספק אם פגיעה בנסיבות אלה, היתה גורמת לנזק ברכבו של התובע, כפי שהוא משתקף בחוה"ד ובתמונות שהוצגו. מוקד הנזק, מתאים יותר, לשיטתי, לגרסה של הנתבע, שכן עיקר הנזק היה בגלגל הקדמי שמאלי.

נוכח אי העקביות בגרסאותיו של התובע ואי התאמת הגרסה שהובאה בכתב התביעה למוקד הנזק ברכבו, אין לי אלא לדחות את גרסתו ביחס לנסיבות התרחשות התאונה ולקבל את גרסתו של הנתבע, לפיה התאונה אירעה תוך כדי יציאתו של התובע מהחנייה, יציאה אשר נעשתה מבלי שיוודא כי הוא יכול לבצעה בבטחה.

לאור המקובץ, אני מורה על דחיית התביעה.